מלח בהשריית קטניות - מיתוס הקשיות

מלח מקשה את השעועית? דווקא הוא הסוד לקטניות רכות

בקצרה: האמונה שמלח במי ההשריה או הבישול משאיר שעועית וחומוס קשים היא מיתוס. מלח מרכך את הקליפה ומשפר את הטעם מבפנים. מי שמבשל קטניות שנשארות קשות צריך לחפש את האשמים האמיתיים: חומצה, מים קשים או קטניות ישנות.

כמעט כל ספר בישול ישן וכל סבתא אמרו אותו דבר: מלח מוסיפים רק בסוף, אחרת הגרגרים יישארו קשים כמו אבנים. הכלל עבר מדור לדור. בדיקות מטבח מודרניות מראות שהוא הפוך מהמציאות.

קראו גם: שמן הזית שלכם מתקלקל בארון, לא במחבת · שטיפת עוף במים לפני הבישול לא מנקה אותו. היא מפזרת חיידקים על כל המטבח · עוגיות שיוצאות שטוחות: השלב שרוב האופים בבית מדלגים עליו

מה המלח עושה לקליפה

הקליפה של שעועית וחומוס מוחזקת בעזרת פקטין, שנקשר בעזרת יוני סידן ומגנזיום. כשמשרים את הגרגרים במים עם מלח, יוני הנתרן נכנסים לקליפה ותופסים את מקומם של חלק מהיונים האלה. הפקטין נחלש, והקליפה מתרככת.

התוצאה מורגשת. פחות גרגרים מתפוצצים בבישול, הקליפות פחות נוקשות, והמלח חודר לתוך הגרגר במקום להישאר על פני השטח. מי שמוסיף מלח רק בסוף מקבל קטניות שהחוץ שלהן מלוח והפנים תפל.

הכמות שמומלצת בבדיקות מטבח של מגזינים כמו Cook's Illustrated היא בערך 10 עד 15 גרם מלח לליטר מים בהשריה, ואחר כך שטיפה ובישול במים חדשים עם מעט מלח.

אז מה באמת משאיר אותן קשות

מה מוסיפים מה קורה לקליפה מתי להשתמש
מלח מתרככת, הגרגרים שלמים יותר בהשריה ובבישול
סודה לשתייה מתרככת מהר מאוד לחומוס חלק, בכמות קטנה
חומצה (עגבניות, לימון, יין) נשארת קשה, הבישול מתארך רק אחרי שהגרגרים כבר רכים
מים קשים הסידן מחזק את הקליפה עדיף מים מסוננים

החומצה היא החשודה הראשונה. מי שמבשל שעועית ישר ברוטב עגבניות יכול לבשל שעתיים ולקבל גרגרים קשים. הפתרון הוא לבשל קודם במים עד שהגרגרים כמעט רכים, ורק אז להעביר לרוטב.

הגיל של הקטניות משנה עוד יותר. שעועית שעמדה שנתיים במזווה מאבדת לחות ודורשת זמן בישול ארוך בהרבה, ולפעמים לא מתרככת עד הסוף בכלל. קנו מחנות עם תחלופה גבוהה ובדקו תאריך אריזה.

ויש גם את מי הברז. באזורים רבים בישראל המים קשים יחסית, עם ריכוז גבוה של סידן, והסידן מחזק בדיוק את הקשרים שהמלח מנסה לשחרר. מי שהקטניות נשארות אצלו קשות למרות הכול יכול לבשל פעם אחת במים מסוננים ולהשוות.

הסודה של החומוס

מי שמכין חומוס בבית מכיר את הטריק של סודה לשתייה בהשריה. היא פועלת בכיוון ההפוך מהחומצה: הסביבה הבסיסית מפרקת את הקליפה מהר. זה עובד מצוין לממרח חלק. בשעועית שאמורה להישאר שלמה בתבשיל, עודף סודה הופך אותה לדייסה ומשאיר טעם סבוני. כמות קטנה עושה את העבודה. רקע על משפחת הצמחים והשימושים בה יש בערך קטניות בוויקיפדיה.

העיקרון דומה לבשר שיוצא קשה: הזמן על האש הוא רק חלק מהסיפור, והכימיה בסיר קובעת את השאר. גם הוויכוח על שמן במי הפסטה נגמר באותה מסקנה. מה שמכניסים למים משנה את התוצאה.

שיטת עבודה לקטניות רכות

  • השרו 8 עד 12 שעות במים עם מלח, בערך 10 עד 15 גרם לליטר.
  • סננו ושטפו לפני הבישול.
  • בשלו במים חדשים עם מעט מלח, על אש בינונית ולא ברתיחה סוערת.
  • עגבניות ולימון נכנסים רק כשהגרגרים כבר רכים.
  • בסוף, כף שמן זית טרי מעל הצלחת, לא בתוך הסיר.

בפעם הבאה שאתם משרים חומוס או שעועית לבנה, הוסיפו מלח כבר לקערה. בדקו גרגר אחד אחרי שעה של בישול ותרגישו את ההבדל בקליפה.

לא
על הכותבליאור אדרי

אחרי שנים של עיסוק במתכונים ובישול, אני כאן כדי לתרגם את זה לתוכן שימושי בשבילכם.

למידע נוסף בנושא: he.wikipedia.org
דלג לתוכן
צור קשר·מדיניות פרטיות